פסק-דין בתיק ע"א 2718/05

1.         זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' סג"נ השופטת ד' גנות) מיום 29.5.05 בת"א 8388/04 שדחה על הסף את תביעת המערערים, בהעדר עילה.

2.         הרקע:

(א)        המערערים היו בעלי 2/3 מהזכויות במקרקעין הידועים כחלקות 339 ו-342 בגוש 6371 (להלן: - " המקרקעין"). הם התקשרו ביום 24.12.01 בחוזה למכירת חלק מזכויותיהם (להלן: - " חוזה המכר") לחברות בנייני ג. זיתוני בע"מ ומשה ויגאל גינדי נכסים ובניין 99 בע"מ (להלן: - " החברות" או " הקונים").

לפי חוזה המכר (סעיף 6.2.3) היה על הקונים לשלם מחצית מתמורת הרכישה לידי המערערים לא יאוחר משישה חודשים ממועד החתימה על ההסכם, קרי עד ליום 24.6.02.

(ב)        ביום 12.2.02 דווחו המערערים לרשויות המס על חוזה המכר בצירוף שומה עצמית ושילמו את סכום המס המגיע מהם על-פיה.

(ג)         ביום 19.6.02 הנפיק המשיב למערערים את 12 האישורים הנדרשים לרישום המכר בלשכת רישום המקרקעין, אך בשל טעות שאירעה אצל המשיב ברישום חלקיהם היחסיים של יחידי המערערים במימכר, הוחזרו האישורים למשיב לתיקון הטעות. התיקון נעשה למחרת היום.

(ד)        ביום 20.6.02 נמסרו לב"כ המערערים רק 11 אישורים מתוך 12 האישורים הנדרשים; זאת מאחר שבמהלך הנפקת האישורים, נדרש אחד התיקים לביקורת פנימית של המשיב.

(ה)        ב"כ המערערים פנה פעם אחר פעם למשיב ואנשיו במכתבים שהבהירו את הדחיפות בקבלת האישור היחיד שהופנה לביקורת פנימית, ואת הנזק שעלול להיגרם למערערים אם לא יציגו את אישורי המיסים במועד, שכן, המערערים היו זכאים לקבל את מלוא התמורה רק כנגד המצאת כל 12 האישורים.

(ו)                  ביום 27.6.02 נמסרו כל האישורים לידי המערערים, אלא שמאחר שב-24.6.02 חלה ירידה בשער הדולר, ומפני שהתמורה הייתה אמורה להשתלם על-פי שער הדולר ביום התשלום, הפסידו המערערים כסף רב.

(ז)         המערערים הגישו תביעה נגד המשיב שבה טענו שהדרך שבה ניהל המשיב את הליך הביקורת גרמה להם נזקים כספיים ותבעו סכום של 625,830 ש"ח.

(ח)        המשיב הגיש בקשה לסילוק התביעה על הסף בטענה שכתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה כלפיו (להלן:- " הבקשה").

            המערערים הגישו תגובה לבקשה והמשיב הגיש תשובה לתגובה.

בפסק-הדין קיבל בית המשפט את הבקשה ודחה התביעה על הסף.

מכאן הערעור.

3.         פסק דינו של בית משפט קמא

(א)        בית משפט קמא קבע שסביר להניח שבמועד עריכת חוזה המכר ידעו המערערים, או שהיה עליהם לדעת, שהמשיב רשאי להמציא את האישורים לכל המאוחר ביום 12.8.02, ומשקבעו מועד לתשלום התמורה המותנה בהמצאת האישורים שהוא קצר מהמועד האחרון הקבוע בחוק לאישור השומה (24.6.02), אין להם להלין אלא על עצמם.

(ב)        בית משפט קמא קבע שהמערערים מעגנים את תביעתם בטעות הרישומית שנעשתה באישורים, שנמסרו לידיהם והם נאלצו להחזירם לצורך תיקון הטעות. ואולם, אם לא היו נמסרים האישורים השגויים כלל, הרי שלא הייתה למערערים עילת תביעה נגד המשיב בגין אי המצאת האישורים, שהרי המועד החוקי להמצאתם טרם חלף והמשיב לא כפוף ללוח הזמנים החוזי.

 (ג)        בית משפט קמא הציג את השאלה: אם המועד הראשון שבו נמסרו השומות הסופיות למערערים - הוא המועד הקובע מבחינת "סופיות השומה", והשיב שאם ניתן לתקן את השומה בתוך 4 שנים, לנוכח סעיף 85 לחוק, בין אם מדובר בטעות עובדתית ובין אם מדובר בטעות משפטית, הרי מקל וחומר שאפשר לתקן רישום שגוי על גבי טופס השומה עצמה, במיוחד כאשר התיקון נדרש רק לצורך רישום הזכויות אצל רשם המקרקעין, ואין לו משמעות לגבי השומה עצמה.

לענייננו קבע בית המשפט שאין כל ספק שהשומה הסופית והאישורים לרישום נמסרו למערערים לפני תום התקופה החוקית ושהמשיב פעל במרץ ובחריצות.